החלטה בתיק ב"ש 10349/07

1.      לפני ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט שחם) מיום 23.9.07 שבה הוחלט על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אמו באשקלון תחת איזוק אלקטרוני ועל החלטה נוספת של בית המשפט קמא מיום 29.11.07, לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר באופן שיתאפשר לו לצאת לעבודה תחת פיקוח וליווי.

2. ביום 31.8.07 הוגש נגד העורר כתב אישום ובו שני אישומים. באישום הראשון יוחסה לעורר עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בגין דקירת אדם בירכו, החזקת סכין, שיבוש הליכי משפט והכשלת שוטר. באישום השני הואשם העורר בתקיפה, הסגת גבול, העלבת עובד ציבור, והכשלת שוטר. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים.

3. בהחלטתו מיום 23.9.07 הורה בית המשפט קמא על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית אמו באשקלון, כשהעורר יהא נתון לפיקוחה של אמו ובנוסף יהא נתון לאיזוק אלקטרוני. העורר אף הועמד על פי אותה החלטה לפיקוח שירות המבחן למשך חצי שנה. כמו כן הוטל עליו להמציא התחייבות עצמית, ערבויות צדדי ג' והפקדה כספית של 10,000 ש"ח להבטחת תנאי שחרורו.

לגבי האישום הראשון, לא הייתה מחלוקת בדיון בפני בית המשפט קמא על קיומן של ראיות לכאורה לגבי העבירות של שיבוש הליכי משפט והכשלת שוטר במילוי תפקידו, והמחלוקת נסבה רק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום של פציעה תוך שימוש בסכין. לעניין העבירה האחרונה קבע בית המשפט קמא בהחלטתו, כי אף שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אישום זה, עוצמת הראיות חלשה משום שמדובר בראיות נסיבתיות ומשום שהנדקר לא זיהה את העורר כמי שדקר אותו (לאחר שסירב לקחת חלק במסדר זיהוי). על רקע זה נקבע בהחלטה, כי אף שהאירוע עצמו (בהנחה שהתרחש) מצביע על מסוכנות רבה, לאור עוצמת הראיות החלשה, לא ניתן לתת משקל גבוה למסוכנות הנובעת ממקרה זה. עם זאת, לאור קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השני שבמרכזו תקיפת שומר בחנות, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו התומכים במסקנה שהמשיב הוא אדם כוחני, לאור תסקיר שירות המבחן שהתרשם גם הוא שהעורר הוא אדם כוחני המתקשה בשיתוף פעולה אשר בעברו שימוש בסמים ואלכוהול, ובהתחשב בהרשעה קודמת שנזקפת לחובתו של העורר בעבירת אלימות במשפחה, הורה בית המשפט קמא על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אמו באשקלון כשהוא נתון לאיזוק אלקטרוני.  

4. ביום 24.10.07 הגיש העורר בקשה לעיון מחדש בתנאי שחרורו, בה ביקש שיותר לו לצאת לעבוד מספר שעות ביממה בפיקוח גיסו אשר עובד יחד עמו. בהחלטה מיום 29.10.07 דחה בית המשפט קמא בקשה זו, וזאת לאור תסקירי המעצר מהם עולה שקיימת בעורר מסוכנות בלתי מבוטלת ובהתחשב בכך שלעורר קושי בקבלת גבולות חיצוניים והוא גם משתמש בסמים. אשר לבקשתו של העורר לצאת מביתו לצרכי עבודה, נקבע שחלופה זו אינה מספקת מענה הולם להשגחה הצמודה והקפדנית הנדרשת בעניינו של העורר, שכן שירות המבחן לא שוכנע שהערב המוצע יוכל להשפיע באופן ממשי על התנהגות העורר.

כנגד שתי ההחלטות האמורות הוגש הערר שבפני.

יצוין, שלאחר מתן החלטות אלה, ביום 6.11.07 קבע בית משפט השלום במסגרת דיון מקדמי בתיק העיקרי (כב' השופטת מאק-קלמנוביץ) כי צירוף האישומים בגין שני האירועים הנכללים בכתב האישום אינו תואם את תנאיו של סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, והורה על מחיקת האישום השני מכתב האישום.

5.      בהודעת הערר שהגיש העלה העורר שלוש טענות עיקריות. הטענה האחת היא שלא היה מקום להתנות את מעצר הבית באיזוק אלקטרוני, וזאת הן משום שתנאי זה לא נזכר בתסקיר המעצר והן משום שהדבר אינו נדרש בנסיבות המקרה בהן הורה בית המשפט על חלופת מעצר עקב קשיים בחומר הראיות. שנית, נטען שיש לאפשר לעורר לצאת את ביתו מדי יום לשם התאווררות, וזאת בדומה להסדר הקבוע לגבי עצורים המוחזקים מאחורי סורג ובריח לפי סעיף 9(ב)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו 1996 ותקנה 9(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תנאי החזקה במעצר) תשנ"ו - 1996. שלישית, העורר מבקש להתיר את יציאתו לעבודה בליווי והשגחה של גיסו שהוא גם שותפו לעסקי הקבלנות. לטענתו, הקביעה שבתסקיר המעצר לפיה, "לא ברור" אם יש בידי הערב שהוצע להשפיע באופן ממשי על תפקודו של העורר, איננה מבוססת, שכן, שירות המבחן ביסס התרשמות זו על שיחת טלפון בלא שנפגש עם הערב המוצע. בנסיבות אלו, סבור העורר, היה ראוי שבית המשפט יזמן את הערב ויתרשם ממנו ישירות. העורר מוסיף וטוען שמעצר בית בלא יכולת לצאת לעבודה יפגע בו קשה מבחינה כלכלית, וכי מדובר בתקופה ממושכת שכן המועד הראשון לשמיעת הראיות נקבע ל-4.2.08 והמשיבה ביקשה לזמן למועד זה לא פחות מ - 10 עדים.

6. המשיבה טוענת כי בנסיבות האישום, שעניינן דקירת אדם בגין ויכוח של מה בכך קמה עילת מסוכנות כללית כנגד העורר. כמו כן, מדגישה המשיבה כי בעברו של העורר עבירת אלימות במשפחה, וכי החלטת בית המשפט בעניין המעצר נסמכה גם על אירוע נוסף של אלימות שנכלל בכתב האישום (המקורי), אשר ביחס אליו נקבע כי ישנן ראיות לכאורה. המשיבה גם טוענת שבית משפט קמא טעה בקביעתו שעוצמת הראיות בתיק נמוכה, שכן מצויה בידה עדותו של שוטר לפיה בעת שביקש לעצור את העורר זרק העורר מעבר לגדר חפץ אשר השמיע עם פגיעתו קול מתכתי, וכי באותו מקום נמצאה רק הסכין ועליה דמו של הקורבן. המשיבה מוסיפה, שלצורך דחיית המלצתו השלילית של שירות המבחן, כפי שמתחייב מקבלת הערר (אם יתקבל), נדרשים על פי הפסיקה נימוקים כבדי משקל שאינם מתקיימים במקרה זה. באשר לבקשת העורר כי יינתן לו לצאת מביתו לצורך התאווררות, טוענת המשיבה שאין להשוות בעניין זה בין התנאים בבית מעצר לבין התנאים במעצר בית. אשר לבקשת העורר להסרת התנאי של האיזוק האלקטרוני, סבורה המשיבה שתנאי זה נדרש כדי לצמצם את החשש להפרת תנאי מעצר הבית על ידי העורר. המשיבה מתנגדת גם לבקשת העורר כי יינתן לו לצאת מבית אמו לצרכי עבודה, שכן לטענתה, לאור היותו של העורר קבלן עצמאי העובד במקומות שונים ולא מוגדרים, לא ניתן יהיה לפקח על העורר במסגרת זו.

7. דינו של הערר להידחות. אשר לבקשת העורר כי יינתן לו לצאת את בית אמו, הן לשם אוורור והן לצרכי עבודה, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי לאור נסיבות העבירה המיוחסת לעורר, הרשעתו בעבר בעבירת אלימות והתסקירים שנערכו בעניינו אשר מדגישים את אישיותו הכוחנית וגבולותיו הפנימיים הרופפים, המסוכנות הנשקפת מהעורר מחייבת השארת תנאי מעצר הבית הנוכחיים על כנם. לעניין זה, יש לייחס משקל נכבד לאבחנה שערך שירות המבחן בין התרשמותו מאמו ואחותו של העורר, לפיה מובנת להן משמעות הפיקוח והאחריות המוטלת עליהן לפקח על פעולותיו של העורר כל עוד הוא מצוי בבית האם, לבין התרשמותו מגיסו של העורר אשר "נוטה לגונן עליו ולא ברור האם יש בידו כדי להשפיע באופן ממשי על התנהגותו". אני גם דוחה את טענותיו של העורר נגד ההתרשמות האמורה של שירות המבחן מגיסו.

8. אשר לאיזוק האלקטרוני, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא שהדבר אכן נדרש כדי לחזק את הפיקוח על העורר ולא שוכנעתי שהדבר יגרום לעורר קשיים ממשיים המצדיקים את הסרתו.   

9.      במסגרת הדיון בעל-פה העלה העורר בקשה נוספת - כי יינתן לו לצאת מביתו לבית כנסת. בעניין זה ציין ב"כ המשיבה שאם תוגש על ידי העורר בקשה מסודרת לגבי יציאות לבית כנסת הנמצא במקום קרוב לבית, בשעות מוגדרות ובליווי אמו של העורר, הדבר יישקל בחיוב. לפיכך בעניין זה אין מקום, בשלב זה, לתת החלטה.

10.  התוצאה היא שהערר נדחה. 

ניתנה היום, ד' בטבת, תשס"ח (13 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים בפקסימיליה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: